מעצר הוא כלי חקירה מצד אחד, אך מצד שני הוא גם כלי שנועד למנוע שיבוש הליכי חקירה, וכן להגן על שלום הציבור, לרבות מתלונן או עדים. ישנם שני סוגים של מעצרים בתחום הפלילי: מעצר ימים, ומעצר עד לתום ההליכים. ההבדל ביניהם הוא סטטוס החשוד – העצור. במסגרת מעצר הימים, העצור הוא חשוד, ולרוב המעצר נעשה או לצרכי חקירה או לצרכי הגנה על הציבור וכמובן למניעת שיבוש. במעצר עד תום ההליכים, העצור כבר אינו חשוד, אלא שהוא נאשם בפלילים. על ההבדלים והדין בכל הנוגע למעצרים, נרחיב במסגרת המאמר שלהלן. בתחילה נסביר מהו מעצר ימים, ולאחר מכן נרחיב ונסביר מהו מעצר עד לתום ההליכים. את כל זאת, נעשה על מנת להעניק לכם הקוראים תוכן איכותי, אך נעיר כי אין במאמר תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין פלילי.
המשפט הפלילי – רקע:
המשפט הפלילי מורכב ממספר הליכי משנה. הכל מתחיל בקיומו של אירוע פלילי, שלאחריו המשטרה מתחילה בחקירה פלילית, אשר במסגרתה היא יכולה לעצור חשודים, לזמן אנשים לחקירה, לבצע האזנות סתר ועוד. לאחר מכן, עם סיום החקירה, המשטרה מעבירה את חומר הראיות לידי התביעה או הפרקליטות. האחרונות הן אלו שמחליטות האם להגיש כתב אישום נגד חשוד, או שאולי להימנע מכך מסיבות רבות (כגון חוסר ראיות וכיו"ב).
אם התביעה מחליטה להגיש כתב אישום נגד החשוד, החשוד הופך להיות נאשם, ואז מתקיים משפט פלילי, אשר בסופו יכריע בית המשפט האם הנאשם אשם בביצוע עבירה או לא. אם הוחלט לזכות את הנאשם, אזי הוא זכאי ולא אשם בביצוע עבירה. אם הוחלט להרשיע את הנאשם, אזי בית המשפט יקבע את עונשו של הנאשם שהורשע.
יוער כי גם לאחר הרשעה פלילית, ניתן להגיש ערעור פלילי לערכאה גבוהה יותר. גם לאחר שנאשם שהורשע, נכנס לכלא לביצוע העונש, הוא יכול לעיתים להשתחרר מוקדם יותר, בשחרור על תנאי, אם וועדה ייעודית מצאה כי הוא עונה על תנאים חוקיים לכך.
מעצר ימים:
דיני המעצר במדינת ישראל, קבועים בחוק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). החוק הזה קובע מהם התנאים לביצוע מעצר, וכן מהם התנאים להארכת מעצר בפני שופט. חשוב להבהיר שיש שני סוגי מעצרים. לשוטר יש סמכות לעצור חשוד עד לתקופה של 24 שעות, שלאחריה רק שופט יכול להאריך את המעצר.
עוד בתחנת המשטרה, ניתן לשחרר עצור, בתנאים מסוימים, אך במידה ויש צורך במעצר לתקופה ממושכת יותר, יש להגיש בקשה לשופט שלום. האחרון יהיה רשאי להאריך מעצר, עד לתקופה של 15 ימים בכל פעם, ועד 30 ימים בסה"כ. כמו כן, כדי להאריך מעצר של חשוד, שהוא חשוד בביצוע עבירה ולא נאשם, יש לעמוד באחד מהתנאים הקבועים בסעיף 13 לחוק המעצרים, לרבות: אם יש יסוד סביר להניח כי שחרור ממעצר יכול להביא לשיבוש חקירה, או שאולי העצור יכול לפגוע בצדדים שלישיים, או כאשר יש לנקוט בהליכי חקירה שיכולים להתבצע רק כאשר החשוד נמצא במעצר.
חשוב להבהיר כי חוק המעצרים כולל איזונים רבים, כי בסופו של דבר, מעצר הוא שלילת חירות של אדם. לכן, גם במסגרת מעצר ימים, בית המשפט תמיד חייב לבחון, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, גם בחלופת מעצר (כגון – מעצר בית, או הפקדת ערובה מטעם העצור ועוד).
מעצר עד לתום ההליכים:
להבדיל ממעצר ימים שבמסגרתו מדובר בחשוד בעבירה, במסגרת מעצר עד תום ההליכים, הסטטוס של החשוד משתנה. בקשה למעצר עד לתום ההליכים אפשר להגיש רק אם הוגש נגד החשוד כתב אישום פלילי ואז הסטטוס הוא כבר לא חשוד בעבירה, אלא נאשם בביצוע עבירה.
בקשה למעצר עד תום ההליכים, יש להגיש לערכאה שדנה בתיק הפלילי העיקרי נגד החשוד, בין אם זה בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי. כמו כן, המשמעות של הארכת מעצר עד לתום ההליכים, היא כי עד לסיום המשפט, הנאשם ישהה במעצר.
בית המשפט יהיה רשאי להאריך מעצר של חשוד, עד לתום ההליכים, אם הוא מצא לנכון שיש ראיות לכאורה להרשעת החשוד, וכן אם קיים יסוד סביר לשיבוש הליכי חקירה, או סיכון ביטחון המדינה או הציבור. כמו כן, בית המשפט צריך לבחון חזקת מסוכנות כאשר החשוד חשוד בעבירות חמורות של אלימות.
גם כאן, על בית המשפט לבחון חלופות מעצר, כגון – הפקדת ערובה וכיו"ב.
אגב, גם אם בית המשפט הורה על מעצר עד לתום ההליכים, יש לנאשם זכות לעתור מפעם לפעם לעיון מחדש בהחלטת המעצר, כמו למשל במקרים שבהם יש לכאורה כרסום בראיות ועוד.
